גביש כמו-מחזורי או גביש קווזיפריודי הוא גביש שבניגוד לגבישים רגילים, שהם בעלי סריג מחזורי, הוא בעל סימטריה שאיננה מסתדרת עם מחזוריות. סימטריה משולשת, מרובעת או משוּשָה מאפשרת מחזוריות במישור, ואילו לגבישים כמו-מחזוריים ישנה סימטריה שאינה מתיישבת עם מחזוריות במישור (כמו למשל סימטריה מחומשת או מתומנת) וניתן להסבירה על ידי הדוגמה של ריצוף פנרוז.

היא יוצרת כמו-מחזוריות במישור אך מחזוריות במישור הניצב לו. גבישים אלו נתגלו לראשונה על ידי פרופסור דן שכטמן מהטכניון ב-1982, באמצעות התאבכות של קרני רנטגן בסריג הגבישי ויצירת תבנית פיזור בראג. שכטמן זכה בעקבות התגלית בפרס נובל לכימיה בשנת 2011.

גילוי וחקר גבישים כמו-מחזוריים

בשנת 1984 התחוללה מהפכה זוטא בתחום הפיזיקה של חומר מעובה. דן שכטמן מהטכניון פרסם את תגליתו – קיום גביש בעל סימטריה איקוֹסהדרית (של עשרימון), הכוללת סימטריה גבישית מחומשת. שכטמן גילה אותו כבר באפריל 1982, אך הממצא נחשב אז לחריג ביותר ופרסומו התעכב למעלה משנתיים בגלל חוסר האמון של הממסד המדעי. עד אז סדר גבישי נחשב לנרדף לסדר מחזורי (ראו סריגי בראבה). חודש אחד אחרי פרסומו של שכטמן ושותפיו, פרסמו לוין ושטיינהארדט (Levin, Steinhardt) הסבר לתופעה, לפיה אפשר היה להבין את הגבישים החדשים באמצעות הריצוף הקווזיפריודי של רוג'ר פנרוז.

לא ניתן לרצף את המישור במחומשים משוכללים, ועובדה זו הייתה ידועה מזמן. בשנות השבעים של המאה העשרים מצא פנרוז, אסטרופיזיקאי ידוע, ריצוף בעל סימטריה מחומשת שאינו מחזורי, אלא כמו-מחזורי בלבד. הריצוף הזה מבוסס על שתי מרצפות מעוינות, הנגזרות ממחומש משוכלל. ליישום במדעי הטבע מעדיפים לרוב את גרסת שתי המרצפות המעוינות.

לאחר תגליתו של שכטמן והופעת כמה הצעות להסבר תאורטי לתופעה, נפתחה הדלת לגילויים חדשים. נמצאו גבישים נוספים שקיומם נחשב כבלתי אפשרי. אישימאסה ושותפיו (Ishimasa) מצאו גבישים בעלי סימטריה דוֹדֶקאגוֹנאלית (מתורסרת). בנדרסקי (Bendersky) מצא גבישים פּנטגוֹנאליים/דֶקאגוֹנאליים, דהיינו בעלי סימטריה מחומשת, שהיא בעצם מעושרת. כעבור כשנה מצאו ואנג ושותפיו מקבוצת פרופסור קוּאוֹ בבייג'ינג (Wang) גבישים אוֹקטאגוֹנאליים (מתומנים). אחרי גילויים אלה התפשט והתעמק חקר הגבישים הקווזיפריודיים. התגלו מאות סוגים של גבישים חדשים.

באפריל 2006, חוקרים מהפקולטה לפיזיקה בטכניון, בהנחיית הפרופסור מוטי שגב, יצרו גביש כמו-מחזורי פוטוני, המגיב בצורה דינמית לאור העובר דרכו. הם הכניסו פגם באופן מכוון לגביש, והראו, בזמן אמת, כיצד הגביש מתקן את עצמו באמצעות האינטראקציה הדינמית עם האור. תופעה ייחודית זאת נוטעת את התקווה שפיתוחים עתידיים בתחום יוכלו לרתום את התכונות החדשות ליצירת טכנולוגיות ושימושים נוספים לגבישים מסוג זה.

ההבדל בין גביש קלאסי לגביש קווזיפריודי
הגביש הקלאסי
במשך מאות שנים נחשב גביש לגוף מוצק, אשר צורתו החיצונית דומה לפאון. דוגמאות מובהקות היו אבנים טובות כמו יהלום ואמטיסט מחד ומאידך גבישי מלח בישול וסוכר. קפלר ואַאִי שיערו שהצורה החיצונית היא תולדה של המבנה הפנימי, אשר הוא מערך מסודר של יחידות בסיס זהות. בתחילת המאה העשרים הוכיחו את ההשערה הזאת פֿרידריך, קניפּינג ופֿוֹן לַאוּה על ידי הניסויים הראשונים של קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן. מאז הוסכם כי גביש הוא מערך מחזורי של אטומים. ההגדרה הפורמלית של מבנה גבישי מחזורי מתבססת על סריג בראבה והיא כדלקמן:

סריג n-ממדי הוא קבוצת הנקודות באשר הם וקטורים בלתי-תלויים ליניארית.
המקבילון הפרוס על הווקטורים נקרא תא יחידה. מתמטיקאים מעדיפים לכנותו "תחום יסודי". מן ההגדרה ברור כי תא היחידה נשנה מחזורית במרחב כולו.

מוטיב (לעיתים נקרא גם "בסיס") הוא דוגמה הממלאת את תא היחידה. בטבע זהו מערך האטומים.

מבנה גבישי הוא צירוף של סריג בראבה ומוטיב. התוצאה היא מערך אטומים מחזורי (ולכן אינסופי).