בשנת 1907 סייר ד״ר פאול נתן, מייסד ״עזרה״, בארץ ישראל וביקר בבתי הספר שהקימה הארגון.

במהלך הביקור הגה את רעיון הקמת ״הטכניקום״, בית ספר גבוה ללימודי המקצועות הטכניים.

פאול נתן היה זה שהחליט על מיקום המוסד והצליח לגייס תרומות לרכישת הקרקע, חומרי הבנייה והציוד.

בשנת 1907 סייר ד״ר פאול נתן, מייסד ״עזרה״, בארץ ישראל וביקר בבתי הספר שהקימה הארגון.

במהלך הביקור הגה את רעיון הקמת ״הטכניקום״, בית ספר גבוה ללימודי המקצועות הטכניים. פאול נתן היה זה שהחליט על מיקום המוסד והצליח לגייס תרומות לרכישת הקרקע, חומרי הבנייה והציוד.

חברת עזרה של יהודי גרמניה (בגרמנית: Hilfsverein der Deutschen Juden, בקיצור "עזרה") הייתה ארגון יהודי-גרמני לא ציוני, שפעלה בראשית המאה ה-20 לסיוע פילנתרופי ליהודי מזרח אירופה וארץ ישראל ולקידום התרבות הגרמנית בקרב היהודים מחוץ לגרמניה. מילאה תפקיד מרכזי במלחמת השפות ובסכסוך שנלווה להקמת הטכניון בחיפה. החברה נוסדה בברלין בשנת 1901 על ידי ד"ר פאול נתן. מלבדו עמדו בראשה ג'יימס סימון (שהיה נשיאה עד 1932), אויגן לנדאו ומקס ורבורג.

הקמת הטכניון הייתה במטרה לחזק את החלק הטכנולוגי בפלשתינה ובאימפריה הטורקית כולה. בנוסף, רצה נתן, כפטריוט גרמני, לשרת גם את הצרכים הכלכליים והטכנולוגיים של גרמניה. הוקם גוף ממונה, שנקרא קורטוריון (הנהלה, חבר נאמנים) שהיה מורכב מנציגי ויסוצקי, "עזרה" ואנשי ציבור, שבראשם עמדו אחד העם, צ'לנוב ושמריהו לוין.

למימון הפרויקט נעזרו בתרומות של הנדבן האמריקני יעקב שיף, התרומות של "עזרה", התרומות מעזבונו של קלונימוס ויסוצקי ותרומות רבות אחרות.

תורמים רבים הצטרפו במהלך ההקמה. פדר טוען, שד"ר נתן בעצמו בחר את חיפה כמיקום האידיאלי לטכניון, בהיותה עיר מתפתחת ונטולת מתח בין הדתיים והחילונים בירושלים, או הציונים בתל אביב. לאחר בדיקה מייגעת בהר הכרמל, הוא גם החליט היכן בדיוק יקום האתר.

הבניין הוקם והיה אמור להיפתח בשנת 1913, אבל אז החלה מלחמת השפות הידועה. המאבק ניטש בין ד"ר נתן והנציגים של ויסוצקי, לבין אחד העם, שמריהו לוין וצ'לנוב. האחרונים התעקשו ששפת ההוראה תהיה עברית, ואילו הראשונים רצו להנהיג את הגרמנית כשפת הוראה רשמית בטכניון. אמנם עברית הייתה השפה המועדפת במוסדות החינוך האחרים של "עזרה" אבל בגלל המונחים הטכנולוגיים, שעדיין היו חסרים בשפה העברית, ועקב מחסור במורים וספרי לימוד בעברית – הוחלט באספה בברלין ללמד בגרמנית את הנושאים הטכנולוגיים, ואילו את העברית לייחד למקצועות עבריים-יהודיים.

שלושת הנציגים ה"ציוניים" אחד העם, שמריהו לוין וצ'לנוב, דרשו ששפת ההוראה תהיה עברית לכל המקצועות, ומשלא נענתה דרישתם, הם התפטרו במחאה מההנהלה של הקורטוריון, וקראו לשביתה של כל מוסדות עזרה בירושלים וביפו.

פאול נתן מיהר להגיע לארץ ישראל, והשעה את המורים השובתים. בזכרונותיו הוא מספר בכאב שבעת ביקורו בבתי הספר רגמו אותו המורים והתלמידים באבנים. פולמוס חריף התפתח בארץ בנושא שפת ההוראה בטכניון, שחיבל בתהליך ההקמה של המוסד, ועיכב תרומות נוספות למיזם. בסופו של דבר פעלו גלגלי ההיסטוריה וחרצו את גורל הוויכוח המר:

עם תום מלחמת העולם הראשונה וכיבוש הארץ על ידי הבריטים, תם גם חלקה של "עזרה" הגרמנית בטכניון, והנכס נקנה ממנה על ידי ההסתדרות הציונית. שפת ההוראה בטכניון נקבעה רשמית כשפה העברית בקונגרס ה-13.

הטכניון נפתח רשמית בתאריך 1 באפריל 1925, ורק 30 שנים מאוחר יותר הניחו בטכניון את לוח הזיכרון לשמו של פאול נתן כאחד שתרם רבות להקמתו.