על רקע החלטת הקורטוריון של הטכניקום, ללמד בטכניון עברית רק שעתיים בשבוע, זאת לפני פתיחתו הרשמית, פרצה "מלחמת השפות".

מלחמת השפות סחפה את כל מוסדות החינוך בישוב בארץ ישראל בין השנים 1913-1914.

ב 1913 התייקמה אספת מחאה של חיפה העברית נגד ההחלטה של קורטוריון של הכטכניקום.

המלחמה הסתיימה ב 1914 בהחלטה ששפת הלימוד תהיה עברית.

בארץ ישראל של שלהי התקופה העותומנית, בסתיו 1913, היתה הגרמנית לשון ההוראה העיקרית ברשת חבתר "העזרה" שהיתה ביןה מובילות בתחומה.

מלחמת השפות התלקחה בעת ובעונה אחת בשני מקודים, האחד ה"טכניקום" של אז שלימים היה לטכניון, מכון טכנולוגי לישראל. למעשה נסוב הויכוח על השאלה ביאזו שפה ילמדו בבית הספר התיכון שעמד להיות מוקם סמוך לטכניון. בית הספר בו דובר הוא "הריאלי" שנפתח אמנם מאוחר יותר, אך לא במסגרת רשת בתי הספר של חברת "העזרה" מייסודם של יהודי גרמניה.

ב 26 באוקטובר 1913 התכנס הקורטוריום של הטכניקום כפי שכונה חבר הנאמנים של המוסד שבדרך והחליט כי מדעי הטבע יילמדו בשפה הגרמנית כיוון שבהיותה שפת תרבות, תוכל להוות את הגשר להתפתחות המדע של העת החדשה.

שולושה מחברי הקורטוריום, שהתנגדו בחריפות להחלטה זו, התפטרו בעיקורתיה והם: אחד העם, שמריהו לוין ויחאל צ'לנוב. בכך למעשה נפתחה מה שכונתה "מלחמת השפות".

המאבק הציבורי התנהל בעיקר בירושלים. המתנגדים מחר בעיקר על כך שהשפה הגרמנית היתה עלולה להפוך לשפת הוראה ולא לעצם לימוד השפה. הם לא רצו בשום פנים להחליף גלות בגלות, תוך התרפסות בפני רוח התברות הגרמנית.

בחופשת הקיץ של שנת תרע"ג החלו תלמדי הסמינר העברי הראשון, שהוקם על ידי דוד ילין במלחמת תנופה להתלטת השפה העבירת כשפת ההוראה. כשלוה שבועת לפני שפרץ המאבק, הגיע לארץ מברלין מנהל "רשת עזרה" ד"ר פאול נתן ואליו פנו (במכתב), שיכיר בזכות השפה העברית כמקצוע הוראה ב"רשת עזרה". הוא השיר בשלילה. במחאה כל כך הגישו מורים רבים בארץ מכתב התפטרות ובעיקבותיהם עזבו התלמידים את בית הספר בהמוניהם.

לימים נתבטלה השפעת השפות הזרות. לא רק הגרמנית כי אם גם האנגלית והצרפתית. סופר של חברת "העזרה" האיץ את תהליך השתרשות השפה העברית בכל מערכת החינוך בארץ.